כינוס נכסים

במידה ואין הסכמה בין הצדדים על מכירת ביתם המשותף, לא תהא ברירה, אלא למכור את הבית באמצעות הליך של כינוס נכסים.

בהליך כינוס-נכסים, ממנה בית המשפט עורך-דין אחד או שניים, אשר הם אלו שמנהלים את הליך המכירה של הבית.

כונסי הנכסים מבצעים את כל הפעולות הנדרשות לצורך מכירת הבית. הם פונים לשמאי לצורך קבלת חוות דעת של שווי הבית, כונסי-הנכסים מפרסמים את הבית למכירה, וכונסי-הנכסים עורכים את חוזה המכירה ומטפלים בכל הליך המכירה.

מטרתם של כונסי-הנכסים הינה למקסם ככל הניתן את התמורה שתתקבל ממכירת הבית. ישנן כמה שיטות של ביצוע מכירה - או על-ידי מכרז, או על-ידי התמחרות. גם הצדדים עצמם יכולים להיות חלק מהליך ההתמחרות, ולהשתתף בהתמחרות על הבית.

מרגע מינוי כונסי-הנכסים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הם אלו שפועלים בשם הצדדים לצורך מכירת הבית, והצדדים אינם יכולים למכור את הבית בעצמם.

שכר הטרחה של כונסי הנכסים קבוע בחוק, והוא יכול להגיע עד ל-4% מערך המכירה של הבית.

לצורך מינוי כונס נכסים יש להגיש תביעה מתאימה לפירוק השיתוף בבית המגורים המשותף של הצדדים, ולהגיש במסגרתה בקשה למינוי כונס-נכסים.

כמעט ואין שום טענות הגנה כנגד תביעה שכזו, למעט ההגנה הקבועה בחוק במסגרת סעיף 40א' לחוק המקרקעין - שלפיה, נדרש בית-המשפט בטרם ביצוע פירוק השיתוף בבית המשותף, להבטיח מדור חילופי לילדים הקטינים. לעניין זה יובהר - כי עצם פסיקת מזונות ומדור לילדים הקטינים, הנה מספקת לצורך הבטחת מדורם של הילדים.

מכירת הבית המשותף של הצדדים הינו מרכיב עיקרי בסיום הסכסוך שבין בני זוג, וישנ החשיבות רבה ביותר בניהול נכון של הליך מכירת הבית המשותף. הן בבחירת ערכאת השיפוט שתדון בהליך זה (בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני), והן אופן ביצוע מכירת הבית המשותף.