מזונות ילדים

מזונות ילדים

 חובת תשלום מזונות ילדים

חובת מזונות ילדים קטינים עד גיל 18 שנים, מוטלת על כתפי האב. זו חובתו מהדין העברי, וזהו הדין החל על אב יהודי כלפי ילדיו היהודים (לעניין אבות לא יהודים או ילדים לא יהודים ראה בהמשך). לעניין חובת המזונות של ילדים קטינים, לא משנה אם ההורים נשואים או לא.

חובתו של האב לפרנס את ילדיו קודמת לכל חובה שהיא. היא אף קודמת לחובתו לפרנס את עצמו. צרכיו של ילדיו קודמים לצרכיו שלו.

החובה של האב לשלם את מזונות ילדיו, קיימת תמיד. גם אם האב אינו עובד. גם אם האב אפילו אסיר בבית-סוהר. בכל מצב, האב חייב לפרנס את ילדיו. כמובן שבית המשפט לענייני משפחה, ישקול במכלול השיקולים שלו את כל הנתונים הרלוונטיים על המשפחה הספציפית, בטרם יפסוק את גובה מזונות הילדים שעל האב לשלם עבור ילדיו.

כיום - בין יתר השיקולים אותם שוקל בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני בטרם פסיקת מזונות ילדים - הינה היכולת הכלכלית של האישה. כיום ישנה מגמה של בתי המשפט, לנסות וליצור שיוויון בין ההכנסות של כלל המשפחה, כך שלכל אחד מבני המשפחה יישאר את אותו סכום כסף למחיה.

יש לציין ולהדגיש: המדובר רק בפסיקה של בתי משפט ולא בחוק! החוק עדיין קובע כי החובה לפרנס את הילדים הקטינים הנה על האב ולא על האם, ולמרות זאת, בתי המשפט לענייני משפחה, בהרבה פסקי דין, עדיין מתחשבים בהכנסתה של האם.

תשלום דמי מזונות

יש לחלק את צרכיהם של הילדים הקטינים ל-2: צרכים הכרחים וצרכים מדיני צדקה, שהם צרכים מעבר לצרכים ההכרחיים.

כיום כוללים הצרכים ההכרחיים החיוניים לקיומם של הילדים, את ההוצאות הבאות (הרשימה אינה רשימה סגורה ויכולה להשתנות בין שופט לשופט): מזון, הלבשה, הנעלה, חינוך, צרכים בריאותיים, טיפול בילדים קטינים, הוצאות גן וחינוך, הוצאות המדור (ארנונה, חשמל, מים, גז, כבלים, אינטרנט), והוצאות המדור (שכירות או משכנתא).

ואילו הצרכים מדין צדקה, הינם: חוגים, בילויים, מתנות, טיולים, דמי-כיס, פלאפון ועוד...

כאמור, החובה של האב לשלם את דמי מזונות הילדים הכוללים את הצרכים ההכרחיים - הנה של האב בלבד - ואינה תלויה כמעט כלל ביכולתו הכלכלית של האב! תשלום ההוצאות מדין צדקה, יכול שיתחלק בין שני ההורים, וישנו משקל למצבו הכלכלי של האב ולמצבה הכלכלי של האם.

בדין העברי ישנה חלוקה של חובת המזונות בהתאם לגילאי הילדים:

מזונות ילדים מגיל 0 עד גיל 6 שנים (קטני קטנים) - חובת האב הינה אבסולוטית. האב חייב בתשלום מזונות הילדים, ללא שום קשר במצבו הכלכלי.

מזונות ילדים מגיל 6 עד גיל 15 שנים - חובתו של האב, בכל הנוגע לצרכים ההכרחיים, הנה חובה אבסולוטית, והוא האחראי היחידי על צרכים אלו. לעניין הצרכים מדין צדקה - שווים האב והאם לעניין זה, ויש להתחשב אף בהכנסתה של האם ומצבה הכלכלי.

מזונות ילדים מגיל 15 עד 18 שנים - מבחינה תאורטית, כל ההוצאות של הילדים מוגדרים כהוצאות מדין צדקה, ולפיכך, לעניין כל מזונות הילדים וכל צרכיו של הקטין, יש להתחשב במצבם הכלכלי של שני ההורים, גם של האב וגם של האם.

מזונות ילדים - סכום מינמלי לפי חוק

לפני מספר שנים קבע בית המשפט העליון כי גובה המזונות המינימלים שעל האב לשלם עבור ילד אחד, הינו כ-1,200 ₪ (כיום הסכום יכול להגיע, לאחר הצמדה למדד, לכ-1,350 ₪) לחודש. על סכום זה יש להוסיף את הוצאות המדור והמדור. כך שיוצא, כי כיום, הסכום המינימלי אותו בדרך כלל פוסקים בתי המשפט לעניני משפחה, הינו סכום של כ-1,800 ₪ לחודש, עבור ילד אחד.

במידה ויש יותר מילד אחד, אין אומר הדבר כי תהא מכפלה רגילה של הסכום, אלא בית המשפט לענייני משפחה, יעשה שיקלול כלשהוא, על מנת לקבוע את סכום המזונות.

כיצד מחושבים דמי מזונות ילדים?

חישוב המדור (הוצאות המגורים): בפסיקה נקבע, כי עבור ילד אחד, יש להשתתף ב-30% מהוצאות המדור והמדור; עבור 2 ילדים יש להשתתף ב-40% מהוצאות המדור והמדור; ועבור 3 ילדים ומעלה, יש להשתתף ב-50% מעלות המדור והוצאות המדור, והכול כחלק ממזונות הילדים.

במידה והאב אינו יהודי, או שהילדים אינם יהודים - תהא פסיקה של מזונות הילדים בהתאם לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות). בהתאם לחוק נקבע, כי יש להתחשב תמיד בהכנסות שני ההורים לצורך קביעת גובה מזונות הילדים, ואין חלוקה בין צרכים הכרחיים לבין צרכים מדיני צדקה. החוק דוגל בשיוויון מוחלט בין האב לאם לצורך קביעת מזונות הילדים.

כפי שנכתב - כיום המגמה של בתי המשפט לענייני משפחה - לנסות ולהחיל את החוק ואת הכללים הקבועים בו, גם על יהודים, למרות שהחוק אינו חל על יהודים, ולפסוק באופן שיוויוני לאור הכנסות שני ההורים. ישנם הבדלים בגישות בין השופטים השונים, דבר שיוצר בלבול רב בפסיקה.