משמורת

משמורת ילדים

 תביעות משמורת ילדים

תביעות משמורת ילדים הינן תביעות שכיחות הן בבתי המשפט לענייני משפחה והן בבתי הדין הרבנים. הן מוגשות הן על-ידי האם והן על-ידי האב, ומטרתם הינה כי בית המשפט ובית הדין יכריע בידי מי תהא משמורת הקטין הילדים. אלו תביעות קשות וסבוכות אשר מעצם טיבן אוגרות בתוכן גם חלקים ורבדים מתחומים אחרים, כגון: פסיכולוגיה של הילד ומסוגלות הורית אשר הינם במקצועיות של אנשי התחום. לרוב, כמעט תמיד, תהיה מעורבות של פקידת סעד, אשר תדרש לבדוק את המשפחה, וליתן חוות דעת לבית המשפט או לבית הדין, והמלצות בדבר ההורה המשמורן והסדרי ראיה של ההורה האחר.

 הסדרי ראייה קטינים

גם לאחר מתן פסק דין בעניייני משמורת והסדרי ראיה של ילדים קטינים, עניין זה תמיד יכול לעלות שוב בפני בית המשפט או בית הדין הרבני, בתביעה חדשה, במידה ויש שינוי נסיבות או מקרה אחר שדורש שוב התערבות של בית המשפט לעניני משפחה או בית הדין הרבני, לפי הערכאה שדנה בנושא טרם מתן פסק הדין.

 "חוקת הגיל הרך"

מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ישנה חזקה, הנקראת "חזקת הגיל הרך", על-פיה, ילדים עד גיל 6 שנים, יהיו בידי אמם, ורק בנסיבות מיוחדות ומחמירות, יועבר ילד בגילאים אלו לידי אביו, ומשמורתה של האם על הילד, תילקח מידיה. כיום ישנן הצעות חוק אשר נועדו לשנות מצב זה, אך בפרקטיקה, חזקה זו עדיין נוהגת כמעט ברובם של המקרים.

לעניין זה חשיבות רבה גם במידה וישנם עוד ילדים, מאחר ובתי המשפט ובתי-הדין הרבניים, נוהגים שלא להפריד אחים, כך שמספיק שיש ילד אחד מתחת לגיל 6 שנים, על-מנת שבתי המשפט לעניני משפחה או בתי הדין הרבניים, יפסקו כי המשמורת על הקטינים תהא בידי האם.

 הסדרי ראייה

הסדרי הראיה הנוהגים והמקובלים כיום הינם פעמיים בשבוע בשעות אחה"צ עם לינה או בלי לינה, וכן פעם נוספת, כל סוף שבוע שני ללינה. הסדרים אלו נתונים לשיקול דעתו ולקביעתו של בית-המשפט לענייני משפחה או בית-הדין הרבני.

כמובן שבהסכמה, יכולים ההורים להסכים ביניהם ככל העולה על רוחם בעניין זה, וכמעט תמיד לא תהא התערבות בעניין זה על-ידי הערכאה השיפוטית.

טובת הקטין הנה השיקול הראשון במעלה של בית-המשפט לעניני משפח או בית-הדין הרבני, ולפיו עליהם לשקול את קביעת ההורה המשמורן והסדרי הראיה של הקטינים עם ההורה.